סוף הסיפור של בובות צומי
זהו זה וטוב שכך!
איך אומרים? נישבר לי!
זה לא היה קל!
החלטתי להפוך את האתר של הבובות שלי למשהו אחר.
החלטתי שבובות צומי יהיו הפלטפורמה לכל מה שהיה בא לכתוב ולחשוב ולא עשיתי
את זה עד היום.
עד עכשיו מכרתי בובות צומי. היום כבר לא. שנאתי את המכירות בלשון המעטה.
זה התחיל הנסיעות המטורפות האלה בכל הארץ. לחפש חניה. מה שלמשל בת"א גם אם
תעמוד על הראש אין דבר כזה חוץ מאשר לחנות בחניון. לך תעמוד
בפקק..... לך תיכנס לת"א ותמצא את הרחוב שרצית להגיע אליו. תיקח עוד שעה
להסתובב סביב עצמך רק בשביל לגלות שאתה מסתובב סביב עצמך ועד שתגיע
לרחוב שמקביל אולי לרחוב שרצית להגיע אליו זה גם יהיה טוב. מבאס! פעם מצאתי
חנות שחשבתי למכור שם בובות, שדרות בן גוריון אם אני לא טועה, חניה שם אין
וגם חניון. לא משהו קרוב בכל מקרה. סיוט! עד שמצאתי חניון רחוק הייתי צריכה
להיסחב עם שק מלא בובות להראות אותן לבעלת החנות.
אף פעם לא אהבתי למכור. אז גם כשהייתי נכנסת לחנות עם שק מלא בובות, הייתי
מראה אותן למנהל או מנהלת החנות. יפה סבבה. לא יפה, יצאתי שלום ביי
אורווה. אף פעם לא אמרתי בוא תיראה, תנסה, תמכור, תשמע זה מוצר פצצה. שום
דבר מהדברים האלה. ממש ככה. לא רוצה שלום! אני פשוט מוכרת גרועה. לא
משנה כמה אני אוהבת את הבובות. חושבת שהן מדהימות. זה לא שינה שום דבר ברגע
שזה הגיע למכירה.
ואף חנות לא רוצה לשלם. אין סיכוי! בואי תשאירי פה כמה בובות נראה איך
ילך..... מה נראה, לאן נראה.... כמה פעמים השארתי בובות ואחרי חודש
הייתי מתקשרת נו.... מה קורה? טוב תשמעי זה לא בדיוק רץ......... טוב מכרתי
אחת. נו נחכה עוד שבוע.... אני אשלח צ'ק.
כמה פעמים אפשר לשמוע את אותם זיבולי מוח?
הכי נחמדים היו אלא שאמרו: טוב זה לא הולך בואי לקחת. כאילו, לא מספיק
בזבזתי זמן לבוא אליך בפעם הראשונה. בזבזתי דלק וכסף על חניה וגם
מהזמן שלי. ועכשיו אתה לא רוצה. אז הכי טוב כמובן שאני אבוא לקחת! עוד זמן
מבוזבז עוד דלק שנשפך. ההבדל בין הפעם הראשונה לשניה הוא שבפעם
הראשונה אתה מקווה שמשהו יצא מזה. ובפעם השניה אתה יודע שזה כבר אבוד וזה
כסף שהולך לפח!
|
